החברים שלי קבעו לי שני דייטים עיוורים ומה שקרה אחר כך הפתיע אותי

זה התחיל במייל. 'אני צריך להיות נקבע על ידי חבר לפגישה עיוורת בבקשה,' כתבתי לתריסר חברים. במלוא הדרו:

חברים מהימנים,

כפי שאתם יודעים היטב, העבודה שלי לוקחת אותי לכל מיני מקומות: דראג-ברים, גלריות אמנות, מפגשי מועדוני אופנועים הומואים...ועכשיו, בליינד דייטים. הוזמנתי לכתוב מאמר על איך זה להיות בבליינד דייט על ידי חבר. אז...אני צריך להיות בבליינד דייט על ידי חבר, בבקשה. כאן אתה נכנס!

באופן מפתיע, לפחות אני חושב כך בכל מקרה, זה לחץ נמוך. זה למדע. איך יוצאים לבליינד דייט? אם אתה מכיר גבר שאולי גם ירצה לברר מהי החוויה הזו איתי, אנא הודע לי. למדע. המועד האחרון שלי הוא 16 באפריל, אז באופן אידיאלי אוכל לצאת לתאריך הזה בשלושת השבועות הקרובים.

לטוב ולרע, אתה יודע איך אני. אני סומך על שיקול הדעת שלך. נקודות בונוס אם האדם שבחרת הוא איש שיחה טוב, מעניין, חכם ומצחיק ומעל גיל 28. נקודות בונוס נוספות וכל הברי האפוי שאתה יכול לדחוף בפנים שלך אם הם ג'ון האם.

כמה הערות: אני מבין שבעידן האינטרנט שלנו זה מבקש הרבה מאדם שמעולם לא פגשתי, אז אם נראה שהוא בכלל לא קשור לחלק העיוור, אתה יכול לשלוח לו את התמונה שלי. אבל בבקשה לא שם המשפחה שלי (למרות שאני מבין שקל לעשות גוגל רק על סמך פרטים, אני רוצה לפחות לנסות לשמור על קצת מסתורין ליצירה). אני אשאר עיוור בגלל המדע, אז אתה יכול לספר לי עליהם ועל שמם הפרטי, אבל בבקשה בלי תמונות או שם משפחה. כמו כן, אני לא צריך להשתמש בשמם/העיסוק האמיתי שלהם ביצירה אם זה מפחיד אותם.

אם יש לך שאלות, אנא הודע לי. תודה רבה על העזרה וההתחשבות. אני מבטיח לא לרצוח את החברים הרווקים שלך.

כל האהבה שלי,

ו

תוך 30 דקות, אני מקבל הודעת טקסט מחברי ג'ורג', שנכלל במייל. כיועץ היכרויות ושדכן מקצועי, יש לו דייט פוטנציאלי בראש עבורי: חברו קמרון*, בלוגרית צילום. בטח, אני אומר - זה מאוד מעניין אותי מכיוון שאני אדם שכותב על צילום למחייתו, בין היתר.

אז ג'ורג' מתפקד כמתווך, וקובע את הדייט הזה ביני לבין קמרון. ניפגש ב-6:45 במקום ראמן חמוד בלונג איילנד סיטי. וזה כל מה שאני יודע!

עם זאת, קמרון ראה את התמונה שלי - ג'ורג' אומר לי שקמרון לא מתחבר לרעיון של פגישה עיוורת לחלוטין, שכפי שכתבתי במייל, הוא הוגן לחלוטין בזמנים אלה. עם תמונות של אנשים ממש בקצות האצבעות שלנו בכל שנייה ביום, זה כנראה מאוד יוצא דופן, אם לא מבלבל לחלוטין, לבקש ממישהולֹאלהסתכל על תמונה של אדם שהם עשויים לצאת איתו. לא ראיתי תמונה שלו בתמורה כי אני אשת המילה שלי, אבל זה הרגיש די חזק לדעת שהוא ראה אותי והתעניין לצאת - הוא כבר נמשך אליי, לפחות מספיק כדי להגיד כן לצאת איתי. הכדור, כמו שאומרים, היה במגרש שלי.

אנדרו ריזארדי

תמונה של הפנים שלי.

אני סקרן לגבי העולם לפני שהספקנו להחזיק את האינטרנט בכפות ידינו, לגבי הבליינד דייטים של פעם. אז אני שואל את ההורים שלי על החוויות שלהם. ההזדמנות למה שאמא שלי מכנה 'דייט עיוור עירום' - כלומר, כזה שמעולם לא פגשת את האדם או ראית תמונה שלו ולהיפך מראש - הייתה נדירה, לפחות עבורה, כי חברים ובני משפחה כבר היו להם סטנדרטים משלהם למי לשלוח. אני לא יכול לדמיין שהתרחיש שונה בהרבה היום, עם הבונוס הנוסף של פשוט היכולת לחפש בגוגל את כולם . אבל באמת, ההורים שלי לא יצאו להרבה דייטים עיוורים, חלקית בגלל שהם לא קבעו הרבה מהם, ובחלקית, ובכן, בגלל שהם לא רצו ללכת.

'לא הייתה לי סיבה להיות בבליינד דייט. אני מעדיף להישאר בבית', אומר אבי, איש של מעט מילים. וזו סנטימנט שאני מבין. כי בעוד שהצד החיובי של להיות בבליינד דייט הוא חוויה כיפית, מגניבה, חדשה עם אדם כיפי, מגניב וחדש, החיסרון הוא ההפך הגמור וההיפך המוחלט מבאס. אני חושבת על קמרון, שהסכימה לצאת איתי למדע: להתעמת עם האפשרות של פגישה עיוורת היא, אני מתאר לעצמי, דבר מבלבל עבור אדם שאינו עיתונאי שהוטל עליו במיוחד לקחת על עצמו את המאמץ.

אני גם חושב על מה שהוא כנראה תרגום רופף של ציטוט של מרגרט אטווד: 'גברים מפחדים שנשים יצחקו עליהם; נשים מפחדות שגברים יהרגו אותן'. כאישה, לצאת לדייט עם זר יכול להיות מפחיד. אדם שאתה פוגש בבר יכול להיות כל אחד, אפילו פטריק בייטמן. עם זאת, במונחים של יציאה לבליינד דייט שקבע חבר, אני בעיקר אופטימי, לא רק בגלל שזה הטבע שלי אלא בגלל שאני סומך על ג'ורג' ואני לא חושב שהוא יסדיר אותי עם רוצח גרזן קריפי לגמרי עַרפָּד.

וקמרון הוא לא ערפד רוצח גרזן פריק. קמרון, באמצעות ג'ורג', רוצה לוודא שלונג איילנד סיטי נוחה לי, ש-6:45 נוחה לי, וזה אדיב ומכבד ומתחשב. בינתיים הכל טוב.

אני מגיע ללונג איילנד סיטי קצת מוקדם כי אני תמיד קצת מוקדם, ויוצא לטייל מסביב לבלוק. אבל ג'ורג' שולח הודעות ואומר שגם קמרון כבר שם, עם כובע, משקפיים וחולצה כחולה.

אני ניגש אליו בצחקוק, משועשע שיש מישהו שחושב באנאלי על זה שהוא עומד בזמן כמוני. אבל אני מגיעה לבר ראמן, מקום קטנטן מעוצב בעץ בהיר וניאון צהוב חם, ואני מסתכל מסביב ו...הוא לא שם. אני חייב להיראות מבולבל כי המארח בא ועוצר אותי.

'אתה פוגש גבר לדייט?' הוא אומר. 'הוא יחזור מיד.'

ובקרוב, הוא שם. קמרון הוא דיבור רך ומתון אבל מצחיק ועולמי. היו לו חיים לא רעים, מה עם ניהול בלוג צילום מצליח משלו וקריירה צבאית ואימוני מדיטציה וחיים קודמים כפפראצו והכשרה לאכול את הפלפל החריף בעולם. השיחה נעה במהירות, ללא הפסקות מביכות, ויש לנו הרבה מאותם תחומי עניין - בורלסק הוא אחד מהם, וזה פנטסטי כי אני אף פעם לא פוגש גברים שאוהבים בורלסק.

אני מוצאת אותו מעניין בלי סוף, אבל יחד עם זאת אני יודעת שהוא לא ממש מתאים לי מבחינה רומנטית. זה מתבטא גם בשפת הגוף שלי, עם הידיים שלי שלובות בחוזקה מולי. קמרון הוא כוכב רוק, אדם יוצא דופן, מאוד הישגי ומרתק, שאני מרגיש שאוכל לדבר איתו כל הלילה, אבל אני מקבל יותר ויברציות של חברים. מאוחר יותר, הוא שואל אותי איך זה עובד, האם הוא אומר לג'ורג' שהוא רוצה לראות אותי שוב? אני אומר לו את מחשבותיי. אני מקווה שנוכל להיות גם חברים. אולי קצת יותר מדי עסקי, אני אומר תודה על הזמן שהקדשת. אני מתכוון לזה. אדם עסוק בעצמי, אני שונא את זה כשאנשים מבזבזים את הזמן שלי, אז רציתי שהוא ידע שאני מעריך את המקום שהוא יצר עבורי בחייו, אפילו לזמן קצר.

עם זאת, הרגשה מגניבה היא שג'ורג' יחשוב להגדיר אותי עם מישהו כל כך מעניין והישגי, שהוא חושב שמגיע לי אדם טוב כזה. זאת אומרת, כמובן שמגיע לי הדברים האלה, לכולנו כן, אבל התפקיד של החברים שלנו הוא לא לפנק אותנו במחמאות על היומיום אז לפעמים אתה לא ממש יודע בדיוק מה הרגשות שלהם כלפיך במילים, אתה רק לגלות בפעולות. אז תודה לג'ורג' וקמרון על ערב מקסים.

אנדרו ריזארדי

כמה ימים אחרי ששלחתי את המייל, אני מקבל הודעת טקסט משנון, חברתי מזה כמעט 12 שנה, שפעם נתנה לי, בתוך אובך שיכור של מכללה, לקנח את האף שלי על הברך. זו אהבת אמת.

'יש לי פגישה עיוורת בשבילך', היא אומרת.

קוראים לו ניק* והוא שחקן עם חברת הפקה משלו, ועובד על הרבה פרויקטים יצירתיים עצמאיים. הוא גם כנראה 'מצחיק ונחמד ומאוד דברן' ו'אנרגיה גבוהה' ו'ממיין, מכל המקומות'. זה נשמע כיף, אני אומר. כי למה לא?

למרות שכבר יצאתי לפגישה עיוורת עבור המאמר הזה, אני שומר גם על זה עיוור כי אני ממש אוהב את ההפתעה שלו. אין לך ממש מושג איך הערב שלך הולך לעבור, ואני חושב שזה ממריץ, בצד מרגרט אטווד. עם המוח שלי על הצד האופטימי, לכל הפחות יוצא לי מזה סיפור, נכון? הייתה לי חווית בליינד דייט ראשונה טובה, אבל זה לא תמיד קורה אז אני מבין אם זה לא מתאים לכולם. עם זאת, אני מצפה לעשות זאת שוב הפעם, וכנראה שגם אעשה זאת שוב בעתיד.

ההבדל הפעם הוא שגם ניק לא מבקש את התמונה שלי. זה, אלמד מאוחר יותר, הוא חלק מהטבע שלו, לומר, 'בסדר, בטח!' כאשר מופיעות הזדמנויות מעניינות. או, כמו שאמו הייתה אומרת, 'כשמישהו שואל אותך אם אתה מדבר צרפתית, אמור 'אוי' וגוגל את זה אחר כך.' שאנון נותנת לניק את המספר שלי וכעבור זמן לא רב אני מקבל הודעת טקסט.

'שלום שם! שמי ניק וגברת שאנון [עריכה] הודיעו לי שאנחנו יוצאים לדייט :) שלום, ומה שלומך?'

זה גורם לי לחייך מיד, כמו שאר הטקסטים שלו מאז ואילך. הוא נראה חכם ותוסס וסקרן אפילו בבועות הטקסט הקטנות שצצות לי על המסך, בנוסף הוא משתמש בדקדוק ובסימני פיסוק נכונים. זה אגודל עד כה. אני דווקא מתרגש לפגוש אותו, מה שיקרה ביום ראשון הקרוב, במקום שנחליט עליו ביחד. אני מקווה שהוא לא אחד מאותם אנשים שמעולים דרך טקסט ואיומים בחיים האמיתיים. אבל שוב, אני סומך על השיפוט של שאנון בעניין הזה, אז זה מרגיש כאילו הסיכויים הם לטובתי.

יום ראשון מגיע, והוא מול המסעדה, ביסטרו מודרני מסוגו, בז'קט שחור ותיק שליח מעוטר בסמיילי קטן, כמו שהוא אמר שיהיה. הוא גבוה עם חיוך ידידותי ועיניים בצבע כחול שחשבתי ששמור רק לקופסאות עפרונות.

אנחנו יושבים על הבר והמושבים מרגישים קצת יותר מדי קרובים זה לזה בשבילי בהתחלה, אבל אני לא רוצה להראות באופן פולשני, ברור שאני מנסה להתרחק ממנו, אז אני נשאר. הוא גרם לי לצחוק תוך לא כל כך הרבה דקות אלא שניות. יש בו משהו שמשדר חמימות ואנרגיה חיובית, כאילו הוא אדם שאתה יכול לדמיין מכורבל מתחת לשמיכה ולוגם איתך שוקו חם בבקתת עץ. אמנם, החולצה המשובצת שהוא לובש מזינה את האווירה של 'בקתה ביער'. תוך כמה זמן שלוקח לי להצחיק אותי, גם לא אכפת לי לשבת כל כך קרוב אליו יותר.

הלוואי שיכולתי להגיד איך נראתה המסעדה בפנים, אבל אני בקושי זוכרת כי הוא משך את תשומת ליבי כמעט מהרגע שהתיישבנו. הישיבה לידו מרגישה כמו לשבת ליד מצת, כולה חשמל וחיוניות. הוא עצמו ללא בושה ונלהב מהדברים שהוא אוהב - תיאטרון, כדורגל, משחקי לוח, מוזיקה, בין היתר - ומדבר עליהם ברוח שתופסת ובאמת גורמת לך לרצות לראות את הדברים האלה דרך העיניים שלו. הוא רוצה לשמוע גם מה התשוקות שלי.

אני מופתע משפת הגוף שלי, איך אני מוצא את עצמי נוגע בזרועו של הזר המוחלט הזה כשהוא אומר משהו מצחיק (שזה יותר מפעם אחת), או איך, כשהוא מושיט את ידו להסתכל על הטבעות שלי, אני תקרב את היד שלי קצת יותר כדי שיוכל לגעת בה. זה כמעט כאילו האיברים שלי נעים באופן עצמאי. אזעקה מופעלת במוחי: 'אהההה, אליסה,אתה מחבב אותו.' וזה כל כך מפתיע אותי כי זה לא שלא ציפיתי לאהוב אותו, אבל בליינד דייט היה אמור להיות דבר מהנה שעשיתי לכתבה. אתה יודע, למדע.

אנחנו מזמינים צרור אוכל וחולקים הכל, ובקרוב מגיע תפריט קינוחים. עובדה מהנה: אני אוהב פודינג בננה והסיבה היחידה שרציתי ללכת למסעדה הזו הייתה לנסות את שלהם, גרסת חמאה. אבל היה לנו כבר כל כך הרבה אוכל... האם הוא יחשוב שאני מגעיל אם אני רוצה גם קינוח?

סטוקסי/קייט תומפסון

'משהו מושך אותך?' שואל ניק.

'ובכן,' אני אומר, 'אני אוהב פודינג בננה...' אני עומד מחוץ לעצמי וחושב אלוהים, אליסה, את כזו בדיחה. פשוט תזדיין את הפודינג.

אבל מה שיקרה אחר כך מפתיע אותי עוד יותר.

ניק רוכן מקרוב, במרחק סנטימטרים מהפנים שלי ומביט ישירות בעיניי. בגרגר נמוך שגורם לאוזניים ולעמוד השדרה שלי לעקצץ, זה גורם לי לחשוב שאנחנו פתאום לא על שני כיסאות בר אלא שזורים מול אש על שטיח מטושטש כלשהו כששלג יורד בעדינות בחוץ, הוא אומר, 'אתה רוצה... פודינג בננה חמאה?'

ובמוחי, נפלתי מהכיסא שלי. חם פה? הבגדים שלי עדיין לובש? למה זה הדבר הכי סקסי שמישהו אי פעם אמר לי?

מיותר לציין שהפודינג היה טעים, אבל לעזאזל אם לשמוע את השאילתה המפנקת הזו מבחור מקסים שישב לידי לא הפך אותו למתוק בהרבה. אני שם לב שבקושי הפסקנו לדבר מאז שהגענו לפני שלוש שעות ודי סגרנו את המסעדה.

עוברים למקום שני עבור יין, אנחנו מדברים יותר. הוא מבקש דייט שני והמילה כן נופלת לי מהפה ללא היסוס.

כל הכבוד, שאנון.

*השמות שונו.